About the work
Digital photography, pigment print on archival paper
Artists’ House, Tel Aviv, September 2025
My work lives in the space between stillness and video, between image and presence. I return to personal photographs from different times in my life, holding a dialogue with them and letting them shift, open, and breathe again. In this movement, hidden layers surface. Time loses its order, and what returns is a renewed encounter with myself. The process is both documentary and intimate, yet it reaches outward, touching what feels deeply human and shared.
אודות העבודה
צילום דיגיטלי, הדפסת פיגמנט על נייר ארכיוני
בית האומנים תל-אביב, ספטמבר 2025
העבודה שלי נוגעת במה שחולף ושברירי. פיתחתי שפה המשלבת בין סטילס לווידאו ויוצרת תנועה ביניהם. התנועה הזו מאפשרת לי להעניק לעולם הפנימי שלי צורה, להפוך אותו לנראה, ולפתוח אותו למפגש עם הצופה. בתוך התהליך הזה אני מוצאת אפשרות להאט, להקשיב פנימה, ולתת לבלתי־מוחשי לקבל נוכחות.
בעבודה זו אני מציגה סדרת צילומים שנולדה מתוך הדיאלוג בין סטילס לווידאו, ובין נוכחות הגוף לצילום כחומר גלם.
My work begins with the body — in a physical encounter with a still image. From this encounter, the photograph awakens, quiet voices emerge, and hidden parts of myself come into presence.
I work with photographs from past decades alongside recent and present images. In my practice, time does not follow chronology. Photography becomes a space where I can hold onto a moment that has already passed, allowing past and present to merge and continue to echo within me.
In the studio, still images are transformed into a physical presence, while the camera simultaneously documents the process. In this way, the boundaries blur between the recorded and the present, between past and present.
Through my work I try to give shape to elusive moments, and to open a space for resonance that holds a healing quality.
היצירה שלי מתפתחת מתוך פעולה גופנית – מגע פיזי עם צילום דומם. המגע הזה מאפשר לחקור מרחבים רגשיים ולהקשיב למה שנמצא מתחת לפני השטח – קולות שנישאים בשקט בתוכי.
אני שבה לצילומים שצילמתי לפני עשור ויותר — תיעוד של רגעים פרטיים שלי — והופכת אותם לחומר גלם בעבודה. אני מפתחת את הצילומים לגודל גוף, נוגעת בהם, ועומדת מולם – הדמות שמולי היא אני, אך בתוך היצירה היא כבר דימוי. כשאני חוזרת לדימוי, זו הדרך שלי לומר: זה עדיין כאן. ולגעת בזה – באמת.
לצד החזרה אל דימויים מן העבר, אני מצלמת גם בהווה. הצילומים החדשים ממשיכים את אותו דיאלוג עם הדמות, מרחיבים את הנרטיב, ומחברים בין ההווה למה שכבר היה.
בסטודיו אני משלבת וידאו כדי להחיות את הצילום הדומם ולהעניק לו נוכחות פיזית. במקביל, המצלמה מתעדת את הפעולה מחדש. כך מיטשטשים הגבולות בין מצולם לנוכח, בין עבר להווה.
העבודה הזו מבקשת להפוך את החוויה הפנימית למשהו שניתן לראות, לחוש, ולחלוק עם האחר. בכך היא נעשית כלי לעיבוד אישי, אך גם גשר אל מצבים אנושיים אוניברסליים — שבריריות, כמיהה, קרבה והתרחקות.